דירות דיסקרטיות בהו בי בחיוך טורף וחוקר

הוא עדיין התכופף בין רגלי באותה צורה, דירותיו הנפרדות ליטפו לאט, כמעט בעצלתיים, את החלק הפנימי של הירך שלי, דביק בזיעה ובמיצים שלי

רואה דירות דיסקרטיות? - הוא דיבר שוב עם סרגיי, לא איתי, וזה התחמם עוד יותר. - היא נכנסה פנימה. גמרתי והתכווצתי בחזרה. אנחנו צריכים לעצור אותה. אל תיתן לי להתעשת.
סרגיי לא זז. הוא הביט בי בעיניים פקוחות, בהן התיז תערובת של הלם, קנאה ואיזו התרגשות חיה מדהימה. ידו על מכנסיו קפאה בעווית עוויתית.

מה … מה אתה צריך לעשות? - קולו נשמע כאילו הוא רץ מרתון.
איגור גיחך.

הראה לה שהמשחק האמיתי רק מתחיל. - הוא פנה אלי ועיניו הפכו כהות, כמעט שחורות. - קום.
ניסיתי להרים את עצמי על המרפקים, אבל הגוף לא ציית, היה צמר גפן.

אני לא יכול.…

אתה יכול, - הוא אמר את זה בחריפות, ללא התנגדות. ידו תפסה את פרק כף היד והניחה אותי על הרגליים. התנודדתי, בקושי שיווי משקל. השמלה נמשכה עד המותניים, עמדתי לפניהם עירומה לחלוטין מתחת למותניים, רועדת ומביישת. עכשיו על הברכיים. באמצע.
מבטי מיהר לעבר סרגיי. הוא קפא בלי לנשום, מבטו זוחל על רגלי, על גופי המוכתם והוצג. הוא הנהן. קצר, כמעט בלתי ניתן להבחנה.
כרעתי על רצפת הפרקט הקרירה. איגור עמד מולי, ענק, מכריע. אצבעותיו נצמדו לשיערי, משכו את ראשו לאחור, גרמו לו להביט למעלה, לעברו.

השיעור השני, - קולו היה בטוח ככל האפשר. - פה. השתמש בו לא רק לגניחות.
הוא פתח דירות דיסקרטיות. צבטתי כששמעתי את צליל הברק, יכולתי להריח את עורו, את עורו של גבר אחר, מעורבב בריח ההתרגשות שלי. הוא היה גדול, מוצק, כמעט מפחיד. הוא העביר אותו על שפתי והשאיר שובל רטוב ומלוח.
פתח את הפה, אליס, הוא הורה. - ותסתכל על בעלך. תראה לו איך אתה עושה את זה.
הקשבתי. מכניקה. הכל בפנים הפך למנגנון צייתני ומחומם. פתחתי את פי והוא נכנס עמוק, עד הגרון, וגרם לי להיחנק. דמעות בלטו לנגד עינינו. ניסיתי לנשום דרך האף, שמעתי את נשימתי הצרודה והקשה.
"כן, ככה," סינן איגור, אצבעותיו חפרו בשיערי חזק יותר, מכוון את הקצב. - עמוק יותר. אל תפחד.

הסתכלתי על סרגיי.

ישבתי, כבול לכיסא, התבוננתי בזין של חברו הטוב ביותר נעלם בפי. הזין שלו היה באופק, הוא פתח את מכנסיו וזרועו נעה לאט, כמעט בקצב תנועותיו של איגור, לאורך תא המטען שלו. פניו היו מעוותים מעוותת של הנאה וייסורים. הוא תפס את כל המבט שלי, מלא דמעות ותחינה אילמת, ונראה שזה הדליק אותו הכי הרבה.
איגור התחיל לנוע מהר יותר, עמוק יותר. כבר לא הייתי בשליטה על התהליך, רק נתתי לו להשתמש בפה שלי, בגרון שלי. רוק טפטף על החזה שלי, על הרצפה. הצלילים היו מלוכלכים, רטובים, בעלי חיים.
פתאום הוא הוציא את עצמו מהפה שלי. התמוטטתי קדימה, נחנקתי ותופסת אוויר בטירוף.
"לא עכשיו," הוא היכה אותי על הלחי עם הזין שלו והשאיר שובל רטוב. - זה היה רק כדי להעיר אותך טוב יותר. כדי שלא תשכח בשביל מי כל זה.
הוא פנה לסרגיי.
תורך, סרז'. תן לה את מה שהיא רוצה באמת. ואני … אני אעזור לה לא להתאפק.
סרגיי קם מהכיסא. תנועותיו היו חדות, סוערות. הוא ניגש אלי, עדיין כורע, וידיו, מחוספסות ומוכרות, חפרו בירכיים, הפנו אותי לעברו.
"היכנס לזה," הורה איגור, לוקח עמדה מאחור, שוב כורע. ידיו שכבו על ישבני, פרשו אותן זו מזו. - אני אטפל במה שמעכב אותה.
סרגיי נכנס אלי בדחיפה חדה ועצבנית אחת. צרחתי בהפתעה ובכאב מעורבב בהנאה פרועה. הוא היה קשוח, כמעט מחוספס, הוא נע כאילו הוא רוצה להוכיח לי משהו, איגור, לעצמו.
ומאחורי … מאחורי נשימת מישהו. שוב דירות דיסקרטיות. אותה שפה עקשנית וחסרת רחמים של איגור, אבל עכשיו הוא החליק למטה, הרבה יותר נמוך, בנקודה הרגישה ביותר, האסורה ביותר, שעד אז רק סרגיי נגע בה, ואז בביישנות, במעבר.
אני מייללת. זו הייתה תפיסה מוחלטת ומוחלטת. נשפחתי על בעלי, וליטפו אותי מאחור באופן שאף אחד מעולם לא ליטף. שני גברים, שני מקצבים שונים, שתי תחושות שונות, מתמזגים למערבולת מטורפת אחת.
"כן, כאן," שמעתי את קולו של איגור, עמום, כאילו מתחת למים. לשונו התנהגה כמו טורף חי ונפרד — הוא הקיף, לחץ, נכנס אלי מהצד השני, וגרם לכל הגוף לרעוד בעוויתות. - היא עומדת לצאת. תתכונן.
סרגיי נע מהר יותר ויותר, אצבעותיו חפרו בירכיים כך שחבורות צריכות להישאר. נשימתו נעשתה רועשת, לסירוגין.
ובתוכי הכל התכווץ, התכנס לקשר הדוק ובלתי נסבל. לחץ הלשון של איגור נעשה מדויק, זועם, כמעט כואב. הוא לא ליטף — הוא חבט, כיוון בדיוק למקום הזה, יודע מה הוא עושה.
והבנתי שמשהו אחר עומד לקרות. לא רק אורגזמה. משהו גדול יותר.
נאנחתי, מנסה לזחול, אבל הם החזיקו אותי בחנק.
"אתה יכול," נבח איגור. - תפסיק. עכשיו. עשה זאת בשבילו.
והוא השתעשע בי בפה בעוצמה כה רבה, בלחץ כה רב, עד שגבולות גופי נעלמו.
ואני … יצאתי.
זה לא היה דומה לשום דבר. זה לא היה רק עווית. זה היה פיצוץ. זרמו ממני. גל חם ועוצמתי שפרץ בלחץ כזה, כאילו משהו פרץ פנימה. צרחתי, לא בקול שלי, הגוף התכופף לקשת, והרגשתי את השפריץ שלי משקה את פניו של איגור, את ירכיי, את הרצפה.
סרגיי, שחש את העוויתות מבפנים, סיים את עצמו בשאגה, דחף את עצמו לתוכי עד קצה גבול היכולת, גופו רפוי והתמוטט עלי.
הייתה שתיקה, שנשברה רק על ידי נשימתנו הכבדה והצרודה. שכבתי בשלולית שיצרתי בעצמי, לחוצה על ידי גופו של בעלי, וטפטופים זרמו על רגלי ובטני. איגור קם לאט לאט על רגליו. הוא ניגב את פניו בשרוול חולצתו, בוהה בשנינו במראה של טורף מרוצה, אדון שעשה את עבודתו.
"אתה רואה," הוא אמר לסרגיי, קולו קיבל שוב את הגוון הלעג והמוכר. הוא אמר שהוא לא יכול.
השקט התמלא רק בנשימתנו הצרודה ובלב שלי דופק באוזניים. שכבתי על הרצפה, על הגב, בשלולית קרה ודביקה. זה הריח כמו סקס, זיעה ומשהו חדש, לא מוכר-השפריץ שלי. הגוף היה ריק לחלוטין, מרוקן, כל שריר רעד ממאמץ יתר. לא יכולתי לזוז.
סרגיי שכב עלי, משקלו היה כמעט מחניק, אבל גם מגן. פניו נקברו בצווארי, שפתיו זזו, ממלמלות משהו לא קוהרנטי: "אלוהים … אליס … אני…"
שמעתי את איגור נאנח בכבדות וקם. הצל שלו כיסה אותנו שוב. הוא רוכסן את הזבוב בלחיצה שקטה, שנשמעה בדממה כמו זריקה.
"ובכן," הוא אמר, ולא היה שום שאדנפרוד או לעג בקולו. הייתה עייפות וסיפוק פשוטים ובעלי חיים. זה מה שרצית, סרז'. מזל טוב.
סרגיי לאט, בקושי התנתק ממני, התגלגל על צדו. הוא לא הסתכל לי בעיניים. מבטו היה דבוק לרגלי, לרצפה, למקום שבו הכל היה מוצף. ידו הושיטה יד, אצבעותיו נגעו ברצפת העץ הלחה, ואז הוא החזיק אותן בפניו כאילו בדק אם זה אמיתי. המבט על פניו היה בלתי קריא לחלוטין-הלם, בושה, ניצחון, הרס.
סוף סוף הצלחתי להזיז את ידי. ניסיתי למשוך את שולי השמלה, לכסות, אבל התנועות היו איטיות, חסרות אונים. הבושה כיסתה בכוח מחודש. בדיוק גמרתי מול בעלי מלשונו של חברו. הייתי כמו כלבה. ואני … אהבתי את זה. עד אובדן הדופק.
איגור התכופף, הרים את הסיגריות והמצית שלו מהרצפה.
אני אלך לעשן למרפסת, הוא זרק מעבר לכתפו. - בסדר.
הוא יצא והדלת מאחוריו נסגרה בשקט. נשארנו לבד. סרגיי עדיין ישב על הרצפה, כפוף, מביט בנקודה אחת.
"אני מצטער," הוא נשם לבסוף, בלי להביט בי. - אני … אני לא יודע מה עלה בי.
התכוונתי לומר שזה בסדר. שזה היה מדהים. שמעולם לא חוויתי דבר כזה בחיי. אבל השפה לא צייתה. במקום זאת, צליל סחוט, סחוט, לא צחקוק, לא בכי פרץ מהגרון.
סרגיי הרים את מבטו אלי. היה בהם אימה אמיתית.
אליס? אתה בוכה?
נגעתי בלחיי. דירות דיסקרטיות היו רטובות. באמת בכיתי. בשקט, בלי להתייפח, רק דמעות זרמו וזרמו מעצמן, שטפו את שאריות המסקרה והבושה.

לא, אני לא בוכה. זה פשוט…
הוא זחל בחיקי, על הרצפה הרטובה, ותפס את פני בכף ידי. אצבעותיו רעדו.

אני מצטער. למען השם, אני מצטער. אני ממזר. אני מטורף. לא הייתי צריך…
"שתוק," קטעתי אותו, ופתאום הקול שלי היה מוצק. הסתכלתי ישר בעיניו, דרך רעלה דומעת. - פשוט תשתוק. ונשק אותי.
הוא קפא לרגע ואז שפתיו נלחצו בגסות, בייאוש, לשלי. התנשקנו, ישבנו בשלולית הטירוף המשותף שלנו, מריחים אחד את השני ואת איגור, שפתיו מלוחות מדמעותיי.
כשנפרדנו, הוא הצמיד את מצחי לשלו.
מה עכשיו? הוא שאל בלחש.
ריח העשן הגיע מהמרפסת. איגור חיכה שם. חלק מחיינו עכשיו. חלק מהמיטה שלנו.
נשמתי עמוק. הגוף החל להתאושש, וחום חדש, מוזר ורגוע נשפך עליו. ההרס פינה את מקומו לסיפוק עמוק וחייתי.
"ועכשיו," אמרתי בשקט כשהסתכלתי על דלת המרפסת, " עכשיו תנקה אותי. ואז … ואז נזמין אותו בחזרה. לשתות. לדון … פרטים.
בעיני סרגיי הבזיק הלם, ואז ניצוץ חדש וחמדן. זה שהצית אותו בתחילת הערב. הוא הנהן בשקט, שפתיו רעדו בדמותו של חיוך.
הוא עזר לי לקום. הרגליים נעולות. הלכנו למקלחת והשארנו עקבות רטובים על הרצפה. כשהמים שטפו את גופי וידיו של סרגיי שטפו את עקבותיו של גבר אחר מעורי, הרגשתי רק דבר אחד - אני כבר לא כישלון. והגוף שלי שמר עוד הרבה סודות שרק היינו צריכים ללמוד. ביחד. שלישייה.